תובנות בחינוך מפרשת חוקת - כח השפעה אדיר נמצא אצלך!

כיהודים, ובפרט כמחנכים, אנו מוכרחים לשנן שוב ושוב, לחזק ליבנו ונפשנו, וממילא
להעצים את השפעתנו על תלמידינו ובנינו בנושא שחשיבותו לאין ערוך, והוא - כח הדיבור.
בסיס ויסוד כח הדיבור של יהודי הוא ע"י תפילה ותורה.
בכח התפילה ולימוד התורה אפשר לשנות את מציאותו של כל אחד ולהעלותו ממקום
גרוע, חשוך ושפל, למקום טוב, מואר ומרומם , בו יחוש את קרבת ה'.
יחד עם זאת מוכרחים ליתן את הדעת על כח ההשפעה על ידי דיבור דווקא אל בנינו
ותלמידנו.
יסוד מופלא זה למדנו מפרשתנו.
פרק אחד של תורה
הקב"ה מצווה את משה רבנו לדבר אל הסלע, אבל משה מכה את הסלע ועל כן נענש.
וכתב האור החיים הקדוש וז"ל: " ומאמר 'ודיברתם' וגו' פשט הענין הוא מלבד מעשה
המטה עוד כי צריך שידברו לו בפירוש 'הוציא מימיך', והוא מה שהבין משה ולא עלה על
דעתו כי מאמר 'ודיברתם' הוא שישנו עליו פרק אחד וכו' על ידי שישנה עליו פרק אחד של
תורה, שהוא חיי עולם מפה קדוש, יעורר כח שבדומם ומזה יתעורר לתת מים וכו' ולזה דעת
עליון כשאמר 'קח את המטה' שהיתה כוונתו קיחה לבד, היתה כוונתו במאמר 'ודיברתם'
לשנות פרק אחד, מה שאין כן משה שהבין קיחת המטה להכות, פירש 'ודיברתם' כפשוטו" ,
עכ"ל.
יסוד גדול ועצום עולה מתוך דבריו, רצון ה' היה שיצא מים ע"י דיבור ודוקא ע"י דיבור, אך
לא רק זאת, היתה כאן מטרה נוספת והיא, לא רק דיבור סתמי לצוות לסלע לקלח מימיו, אלא
- לשנות עליו פרק אחד של תורה!!!
ואם מסלע שהוא דומם וקשה, אפשר להוציא מים ע"י דיבור של תורה, ק"ו אצל בשר ודם,
ומי יודע כמה אפשר להפיק ממנו להוציא מן הכח אל הפועל.
באותו עניין, כותב המהר"ל )גור אריה, במדבר כ, יב( דברים המהווים יסוד גדול ועצום
לכל מחנך והורה:
"הוא יתברך היה רוצה שיהיו כל הנמצאים נמשכים אחר רצון דיבור ה' יתברך לעשות
רצונו מעצמם, לא על ידי הכרח, ובזה יעשו ישראל גם כן רצון ה' יתברך מעצמם בשמחה.
ולכך אמר שידברו אל הסלע, כי כאשר יקיים מכח הדיבור, הנה העשייה היא מרצון ומשמחה
וזהו ענין האמונה".
אכן, הבנים והבנות שלנו זקוקים למשהו שפשוט ידבר אתם...ובידנו הדבר, זמין וקל, צריך
רק להבין כמה כח מונח בדיבור שלנו, ממש יכול הוא לשבר "סלעים". ופעמים רבות אין צורך
לדבר בחזקה אלא מספיק לומר משפט אחד מהלב, או ללחוש באוזן, ובודאי שלא להפעיל כח
וסנקציות, דבר שיש לו השלכות רבות בנפש הנער הכוסף לעשות כמי "שבוחר" ולא כמי
שמוכרח.
כיצד נבנה קשר אמיץ עם תלמיד/הבן
ישנם דברים שההגדרה שלהם היא חוק או חוקה. אחת המשמעויות של המילה 'חוקה'
הוא חקיקה והטבעה על גבי משטח.
כאשר כותבים בדיו על גבי דף, נוצרת מציאות של חיבור בין שני דברים שונים - הדיו
והנייר, ועל ידי חיבורם יחד יש כעת מציאות חדשה של נייר כתוב.
אולם חקיקה אינה כן, כאשר חוקקים בסלע או באבן, אזי חורטים בגוף דבר עצמו כך
שהכתיבה הוא ממש חלק מהחפצא, אין כאן חיבור בין שני חומרים שונים אלא דבר אחד
ממש, אשר עצם מציאותו מייצרת חפץ חדש שלא היה כאן. קודם היה אבן, ועתה אבן כתובה
)לא אבן וכיתוב, אלא אבן כתובה או כיתוב באבן, שזו מציאות אחת(.
זו המשמעות של "חוקת התורה" , שצריך להרגיש ולהבין שהתורה היא מציאות אחת איתו
ובעולמו כחפצא אחד ממש.
וכמו שאומרים בנוסח ברכת ברית מילה "וחק בשאר ו שם" , שהמילה נקראת ' חק' מפני
שהיא חקוקה בבשר ובגינה האדם נהפך למציאות חדשה, מערל ליהודי.

***

כהורים ומחנכים ודאי רצוננו שערכי התורה והמצוות יהיו חלק בלתי נפרד ממהותם
ומציאות חייהם של בנינו ותלמידינו. ישנם אופנים שונים באמצעותם נצליח בסייעתא דשמיא
להנחיל זאת, נביא דוגמא אחת.
שתי שאלות בלבד - מבחן כניסה לישיבת גרודנא
סיפור נפלא סיפר בערוב ימיו בעל המעשה, הר"ר משה ויינברגר מניו יורק:
"נער הייתי כאשר הורי שלחו אותי ללמוד במכינה לישיבת גרודנא. היות שהורי היו עניים
מרודים לא יכלו להרשות לעצמם לשלוח אותי ברכבת. לכן הוחלט שעלי ללכת ברגל, הישיבה

שקבעו שאלך היתה רחוקה מהלך שלושה ימים. ציידוני במעט אוכל שהיה ברשותם וברכות
חמות, והדריכוני שכאשר ייגמר האוכל אבקש מיהודים בדרך.
יצאתי לדרך וכן עשיתי. אוכל השגתי פה ושם, והייתי לן על ספסלי בתי כנסיות, ופעמים
אף ישנתי על אדמה באיזו פינה, סתם.
בדרך עברתי חוויות מפחידות רבות, הדרך היתה לעיתים מפחידה ומסוכנת וכל הזמן
פחדתי, האמצא את הדרך? האם לעולם אשיג אוכל? האצליח במבחן? שאם לא – אבייש
שם משפחתי ואיאלץ לחזור בדרך הארוכה בה באתי. הדרך היחידה להרגיע את הפחדים
והחששות היתה להשקיע את עצמי בדף גמרא שהכנתי לבחינה, חזרתי על דף זה שוב ושוב
עד שידעתיו מילה במילה.
סוף סוף הגעתי לישיבה, כמובן עייף ומורעב, אבל מוכן למבחן כאשר דף הגמרא מסודר
במוחי להפליא. בחורים מהישיבה שראוני ושמעו למטרת בואי הציעו לי ללכת ולהיבחן
במשרדו של ראש הישיבה, הגאון רבי שמעון שקופ זצ"ל, משרדו של רבי שמעון היה מטבח
ביתו, ורבי שמעון קיבלני בחביבות וביקשני לשבת על הכסא. אחרי שקיבלני בחביבות ושאל
לשמי ולעיירת מוצאי, פנה ואמר לי: "ברצוני לשאול אותך שתי שאלות בלבד", הכנתי עצמי
בקפידא, שעת המבחן הגיעה!
"שאלה ראשונה: מתי אכלת לאחרונה ארוחה חמה?"
נדהמתי מהשאלה והרהרתי ארוכות, ולבסוף עניתי: "לפני כשלשה שבועות!"
קם רבינו ואמר: "ראה, אין כוחי בבישול כרעייתי, אלא שהיא כרגע לא נמצאת בעיר,
תצטרך להסתפק במה שאני יודע..."
ניגש והחל לבשל לי ארוחה. נדהמתי מגודל המעמד, אפילו את אבי לא ראיתי מבשל, וכאן
ראש הישיבה הגדול עומד לבשל בשבילי!! כשסיים לבשל, שם לי צלחת מלאה מהתבשיל.
אחר שגמרתי דאג למלאה שוב, עד שהייתי שבע כהוגן שלא יכולתי לאכול עוד.
כשסיימתי וברכתי ברכת המזון, אמר: "עתה השאלה השניה", כאן כבר הייתי בטוח, עתה
לאחר שהנני שבע אפשר כבר לבחון אותי.
"השאלה השניה שברצוני לשאול אותך, מתי ישנת לאחרונה במיטה?"
שוב נדהמתי, והשבתי שאיני זוכר בדיוק. הלך רבינו לחדר השינה שלו, סידר לי את
המיטה, כעבור כמה דקות חזר וביקשני ללכת לישון. הוא כיסה אותי היטב. בעייפותי נרדמתי
מיד עד הבוקר. אחר כך התברר שזו היתה מיטתו שלו.
זה היה מבחן הכניסה שלי לישיבת גרודנא.

וסיים בעל המעשה: "שנים רבות עברו מאז, צרות רבות עברו עלי, כל משפחתי נכחדה
בשואה האיומה ועוד צרות רבות, מה ששמר על יהדותי כל השנים, עם כל הטרגדיות אלו רק
אותן שתי השאלות, אותו מבחן הקבלה לישיבת גרודנא" .

הרב מיכאל זכריהו

מנהל רוחני בישיבה הגדולה תורת דוד ויו"ר ארגון לגיונו של מלך