תובנות בחינוך מפרשת פנחס - דמותו של מחנך כמנהיג

להלך כנגד רוחו של כל תלמיד, זו מלאכה. מלאכת מחשבת. כל פעולה ומעשה שלנו
כלפיהם נחקק ונחרט עמוק בנפשם.
שונא את המורה...
שח בפניי אב אחד, שהבן שלו שונא את המחנך שלו, מכנה אותו בשמות גנאי, במילים
גרועות וחמורות. כשניסה לברר את הסיבה, סיפר הבן: היה זה כשהמשכתי לשחק עם
הכדור שתי דקות אחרי הצלצול המורה על סיום ההפסקה. המורה לקח לי את הכדור ופיצץ
אותו, ואחר כך זרק אותו מאחורי המגרש של בית הספר.
ומכאן לשנאה – הדרך קצרה...
אכן, פעולה של מחנך נחרטת בנפשו של הילד.
לדעת להתנהל נכון מול כל תלמיד, זו אומנות הבאה משילוב של מח ולב, והרבה לב.
יסוד זה נלמד מפרשתנו.
מנהיג – שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו
משה רבנו מבקש מהקב"ה שיפקיד איש על העדה וימנה מנהיג שיאחז ברסן השלטון
וימשיך את הנהגתו לאחר מותו, אלא שאין זו סתם בקשה למינוי מנהיג גרידא, משה רבנו לא
מסתפק בכל אלא מבקש להגדיר את מהותו ואופיו של אותו מנהיג, באומרו "יפקוד ה' אלקי
הרוחות לכל בשר איש על העדה" .
רש"י מביא את ביאורם של חז"ל: אלקי הרוחות – למה נאמר )כלומר, למה בחר משה
דווקא בתואר זה(? אמר לפניו: ריבונו של עולם, גלוי לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן
דומים זה לזה - מַ נ ה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד לפי דעתו .
משה רבינו ביקש מהקב"ה שמחליפו יידע להנהיג כראוי את עם ישראל, שיירד לסוף דעתו
של כל אחד ואחד מבני ישראל, שיבין את רחשי ליבו. שיבחין מה מניעיו של כל שואל, ומדוע
פנה אל המנהיג, עוד בטרם יחרוץ את גורלו.
כושר המנהיגות
לפנייתו של משה, השיב הקב"ה באותה מטבע לשון: " קח לך את יהושע בן נון איש אשר
רוח בו". ומבואר בספרי )פיסקא קמ(: "איש אשר רוח בו, שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד

דעתו, אבל עם כל זאת להישאר תמיד המנהיג!!! למרות שאין דעתו של אדם שווה לדעת
רעהו, בכל זאת הוא יסבול את כולם, הוא שיצעיד וינווט.
פנחס ויהושע – דוגמא למנהיגות ראויה
בפרשתנו, אנו מוצאים שני מנהיגים הפועלים נגד הזרם.
האחד – פנחס, שעמד אל מול העם בחטא החמור של בעל פעור, חטא שהמתים בו היו
פי שמונה מאשר בחטא העגל, וזאת, על ידי מעשה קנאותו שגרם לעצירת המגפה. נגד כל
החוטאים!
והשני, יהושע, שמשה מינהו כמנהיג אחריו בציווי ה', שעמד כמעט לבדו אל מול עשרת
המרגלים והעם הבוכה בעקבות דבריהם, באומרו "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".
נגד כל העם!
זהו מנהיג!
זוהי הנהגה!
כשם שאין פרצופיהם שווי ם – כך אין דעתם שווה
מלאכה זו קשה מנשוא כפי שנראה מתוך דברי המדרש: "וידבר משה, יפקוד ה' וגו'.
ילמדנו רבנו, הרואה בני אדם משונים כיצד מברך. כך שנו רבותינו, הרואה את הכושי ואת
הלווקן ואת הקיפח ואת הבהקנין ואת דרניקוס, אומר, ברוך משנה הבריות. והרואה את
הקיטע ואת הסומא ואת מוכה שחין, אומר, ברוך דיין האמת. אימתי? בשעה שהיו שלמים
ונשתנו. אבל אם היו כן ממעי א מ ן, אומר, ברוך משנה בריותיו. והרואה בריות טובות ואילנות
טובות, אומר, ברוך שככה לו בעולמו.
אבל אם ראה אוכלוסין הרבה של בני אדם, אומר, ברוך חכם הרזים. כשם שאין פרצופיהם
שוין זה לזה, כך אין דעתם שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו. וכן הוא
אומר, " לַ ע שׂוֹת ל רוּחַ מ שׁ ק ל וּמַ ים תּ כּ ן בּ מ דּ ה" )איוב כח כה(, כל בריה ובריה יש לו דעת בפני
עצמו.
המדרש מוכיח את דבריו מפרשתנו:
"תדע לך שהוא כן, משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו, ואומר לפניו: ריבונו
של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין בשל בניך דומה זה לזה. כשאני
מסתלק מהן, בבקשה ממך אם ביקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל
לכל אחד ואחד לפי דעתו. מנין, ממה שקראו בענין, שנאמר " יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל
בשר וגו'". )מדרש תנחומא סימן י(.

פרצופים שונים, דעות שונות – בורא אחד!!
ולכאורה ייפלא הדבר, מה הקשר בין תחילת דברי המדרש העוסק בהלכות ברכות הראיה
שתיקנו חכמים לבין בקשת משה רבנו מהקב"ה שימנה מנהיג ראוי לעם ישראל לאחר מותו?
אלא שבאמת הם הם הדברים, פנייתו של משה רבנו אל הקב"ה היתה כי ימנה את האדם
המתאים אשר יידע להבין לדעתו ונפשו של כל אחד ואחד מעם ישראל על אף הדעות
השונות, על אף הפערים הגדולים, ויהא בכוחו לסבול את דעותיהם, וכשם שיש בני אדם
הנראים שונים ומשונים זה מזה כמו הכושי והלווקן, הקיטע והסומא, וצריך לברך עליהם כיון
שסוף סוף בריותיו של הקב"ה הם, ואין שום הבדל בין ברכה שנתקנה עליהם כ'משנה
הבריות' לברכת 'שככה לו בעולמו' שנתקנה על הרואה בריות טובות, כיון שהכל וכולם נבראו
ע"י בורא אחד!
כן הוא בבני אדם, על אף שיש בהם דעות משונות עד שצריך השומע כוחות נפש כדי
לסבול דעות אלו, מ"מ עליו לדעת שכולם באו ממקור אחד, והוא, הבורא!
כשם שפרצופיהן שונים ואין אחד מהם הדומה לחברו, כך דעותיהם שונות, וממילא, כשם
שעל השינוי שבפרצופים יש לברך – כך על השוני שבדעות יש לברך!
תכונות האדם, כשרונותיו, רגשותיו ובחירותיו , מורכבות הן, ומשתנות אף מזמן לזמן. וכל
אדם - עולם קטן בפני עצמו , ואין מי שידמה לו. ומטעם זה נתקנה ברכת 'חכם הרזים' בראיית
ריבוי אוכלוסי ישראל, ע"פ מה שכתב רש"י - "היודע מה שבלב כל אלו", כלומר, כדי לדעת
מה שבלב חברו, היינו את מעמקי הלב, צריך להיות בבחינת חכם הרזים. זו תכונה המסורה
לגדולי הדור, שיש בקרבם נשמה כללית המכילה את כולם.
משה רבנו – שורש נשמות ישראל
וזו כוונת המדרש "כשם שאין פרצופיהן שוין זה לזה, כן אין דעתם שוין זה לזה".
משה רבנו היתה בו נשמה כללית, "שורש כל הנשמות של דור המדבר". )זוה"ק בשלח
מו(, ולכן הוא מבקש מה' היודע נפש כל חי, שהמנהיג שייבחר יהיה אדם הכולל בתוכו את כל
ישראל!!
הוא תר אחר איש מתאים, אשר לו הדעה והבינה ביחסי אנוש מורכבים, אדם שניחן
בסבלנות, בהכלה ובסובלנות, וביכולתו לרדת לנבכי נפש האדם, לתוך דעותיהם השונות,
להבינם, ובכל זאת – להטותם לדרך הישר.
"דע כי תכונת השכל ובחירתו ושלילתו, רחוקה בגדר הנשתוון בריבוי הנושאים, וכשם
שישתנו הנבראים בצורתם ובקומתם ואין ההשתוות בהם, כמו כן ויותר מהמה בעניין
השתנות הנבחר והנשלל בבחינת ההשכל והרצון, נוסף על שינוי פרטי הטבע בתכונת

ההרכבה שביסודות וכוחות היולים אשר מהם יוולד הבחירה במדומים, וימצא לפעמים
ההשתוות בתכונה והוא נעלם" )אור החיים כז, טז(.
ביאור דבריו , כי תכונת הכרעת השכל מה לבחור ולקרב ומה לשלול ולרחק, רחוקה
מלהיות שווה בין האנשים הרבים, וכמו שיש שינוי בחיצוניות כמו השוני בצורת וקומת כל
אחד ואחד, ואין אפילו אחד מהם הזהה לחברו, אותו הדבר, ואף יותר מכך, בעניין הבחירה
והשלילה של רצון כל אחד, נוסף על שינויי פרטי הטבע והיסודות המרכיבים את דמות האדם,
כי כל אדם ישתנה בטבעו ובמעשיו על פי מה שיהיה מורכב גופו, ופרטי הרכבת הגוף ישפיעו
על הבחירה באלו המדמים וחושבים מחשבות, כל אחד ואחד מה ירצה לקרב ומה לרחק
ממנו, ויש לפעמים בני אדם שימצא בהם השתוות, אך הוא יהיה נעלם גם מהם שלא ידעו
שיש בהם.
כל תלמיד זקוק להרגשה פנימית שיכירו בו, שיכילו אותו, שיתנו לו את הלב, שילכו לפי
רוחו, וישקו את רעבונו וצמאונו הפנימי, לכל אחד רעבון וצמא מסוג שונה ולדבר שונה.
אתה מבקש ואני נותן
יחד עם זאת פעמים לא מעטות מוצא יהודי את עצמו מבקש לגדול ולהתעלות, כביכול
זועק הוא " אני רעב" , אך בעצם אין הוא משים על לבו שהאוכל בעצם מוגש ומוצע לפניו, וכל
מה שעליו לעשות זה בעצם לגשת ולאכול. הקב"ה אומר לנו, אתה מבקש, אני נותן, רק תקח !
אך לא תמיד אנחנו לוקחים את מה שהוא נתן לנו ולא משנה מה הסיבה.
וידוע המשל שהיה אומר החפץ חיים על אדם שנזקק להלוואה דחופה, הוא נפגש עם
עשיר מופלג והחל להתחנן על נפשו כמה הוא זקוק להלוואה שהוא יוכל להמשיך " לסחוב"
הלאה והעשיר הרחמן נענה וסיכם עמו שיבוא בשעות אחה''צ.
והנה הגיעה שעת אחה''צ והעני לא בא. העשיר מחכה ומחכה והעני איננו. למחרת העני
בא מתנצל מאוד שלא בא אתמול, ושוב הוא מתחנן על נפשו, ושוב קובעים לצהריים, ושוב
כמו אתמול העשיר מצפה והוא לא בא, וכן ביום השלישי, ברור שהעשיר כבר יפסיק לרצות
לתת לו. רק כשיראה שהוא רציני וחפץ בכך באמת או אז הוא יתן לו את מבוקשו.
אומר החפץ חיים, אנו מבקשים מהקב''ה כל יום " ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל" וכו',
והקב''ה אומר: אני נותן לכם, רק תגלו רצינות, בואו ללמוד. אך אנו לא לוקחים זאת ברצינות
ולא באים, או לא לומדים כמו שצריך וכך עובר יום ועוד יום.
הקב''ה בטובו הגדול נותן, רק מוטל עלינו לבוא לקחת את התורה, ללמוד ברצינות
ובהתמדה ועל ידי זה נקבל את ההבנה והבהירות בתורה, כשנבין ונפנים זאת ודאי ניקח
יותר.

הרב מיכאל זכריהו

מנהל רוחני בישיבה הגדולה תורת דוד ויו"ר ארגון לגיונו של מל