תובנות בחינוך מפרשת מסעי - להכניס תלמיד חכם לרשותך!

קולמוסים רבים נשתברו לבקש מענה על התמיהה הידועה, מה צורך היה למנות את כל מסעות בני
ישראל בפרוטרוט, אחת לאחת, מהיכן נסעו, לאן הלכו והיכן חנו?
הרי אין בתורה לא אות ולא תג מיותרים, הכל נצרך ומדוקדק בתכלית הדיוק. וממילא אם נזקקה
התורה להאריך בעניין המסעות, ודאי שיש כאן לימוד גדול לדורות, ושומה עלינו לבדוק, מה רצון התורה
ללמדנו?
למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו?
במדרש תנחומא (סימן ג) מובא כך:
"אלה מסעי בני ישראל. למה זכו לכתב בתורה כל המסעות האלו? על שקיבלו את ישראל, עתיד
הקדוש ברוך הוא ליתן שכרם, שנאמר, "ישושום מדבר וציה וגו', פרח תפרח ותגל" וגו' (ישעיה לה, א-
ב). ומה מדבר כך, על שקיבל את ישראל. המקבל תלמיד חכם לתוך ביתו, על אחת כמה וכמה".
ותמוה, וכי מה שייך להחשיב מעלה למדבר במה שהסכים לקבל את ישראל ולשמש להם כחניה
במסעיהם? וכי המדבר בעל בחירה הוא? כלום יש לו רצון משלו, האמנם היה ביכולתו למאן את ישראל
עבור בגבולו? אם זהו רצון ה' וציוויו, מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל, מוכרח הוא המדבר - כמו שאר
הבריות - לעשות את רצונו יתברך בלא שאלות, וללא שום טענות ומענות, ולהוות חניה ואכסניה לעם
ישראל. ואם כן, מהי מעלתו? הלא חובתו היא זו!
יתירה מכך, זכות גדולה נפלה בחלקו להיות לעזר, סעד וסמך לעם ישראל בזמן המסעות, יען כי כל
הבריאה לא נוצרה אלא בשביל ישראל. ומה מעלה מצאו בו חכמינו עד שהובטח לו שכר? הלא זכות היא
לו...
נלמד מכאן לקח נורא ותובנה עמוקה.
הגם שהמדבר דבר דומם הוא וכפוף לעשיית רצון האדם ללא יכולת להתנגד, אף על פי כן, כיון שעל
ידו סוף סוף באה תועלת והרווחה לעם ישראל, אין הקב"ה מקפח שכרו. בעטיו נגרמה טובה לישראל, אם
כן שורת הדין אומרת שצריך להחזיר לו טובה. ואם המדבר כך, קל וחומר וכל שכן המקבל תלמיד חכם
לתוך ביתו, על אחת כמה וכמה ששכרו גדול ועצום מאוד.
ומכאן נבוא לחזק עצמנו כמי שאמונים על חינוכם וגידולם של ילדי ונערי ישראל, אם אנו קולטים
אותם בכיתה או בחדר השיעורים ונותנים להם שם מקום של חיבור, מעניקים להם תחושת שייכות,
יוצרים אווירה טובה, ונותנים להם מקום בליבנו, בחיבה ובהערכה, ובכך בעצם מייצרים קשר עמוק
לאותו תלמיד עם מקום הלימודים, על אחת כמה וכמה ששכרנו גדול ועצום, שהרי אין לך הכנסת אורחים
וחסד גדול מזה.
אולם נקודה נוספת להתבוננות יש כאן.
כל איש חינוך מבין שלייצר קשר לתלמיד עם מקום לימודיו, אין המכוון הוא רק לרמה הטכנית או
הוויזואלית של המקום, אלא גם לנסות עד כמה שניתן ואפשר מצד הנתונים הקיימים לחבר אותו לתכנים
העמוקים ולמסרים המאפיינים את המוסד הלימודי ומה שהוא רוצה להנחיל לשוהים בו, בתורה ויראה
ומידות טובות. ונסביר כוונתנו על דרך משל:
למה הוא רואה את עצמו שייך ומחובר?
משל נפלא בזה מובא בשם אחד מגדולי הדור שליט"א.
נדמה בנפשנו, אדם נכבד ומשכיל שהגיע בדרך הילוכו לקמפוס (מתחם) גדול מאד הכולל מספר
בניינים רחבי ידיים. אחד מהם משמש כבית מדרש גדול נאה ומרווח ולצידו אוצר ספרים מלא וגדוש,
מספר חדרי שיעורים, ואף מקווה טהרה צמוד לו. במשנהו חדר אוכל גדול עם מאות מקומות ישיבה, ואף

2
מטבח עם עשרות עובדים. במבנה השלישי ניצבים עשרות רבות של חדרי שינה, גם כאן נמצאים עשרות
עובדי תחזוקה העומדים הכן לשרת בכל מה שיידרש. רק דבר אחד חסר היה שם, בעלי המקום לא העמידו
שלט המודיע מה טיבו של הקמפוס הלז, למה הוא משמש ומה ייעודו.
האיש המשכיל החל לחקור בדעתו ולנסות להבין את סוד כוונתו ומטרתו של בוני הקמפוס הענק.
כאשר לפניו עמדו שתי אפשרויות, האחת, שנבנה כאן בית מלון לצורך האנשים הזקוקים למרגוע ומנוחת
הנפש. כאן יוכלו לנוח מעמל נפשם בחדרי השינה ולהבריא את גופם במטעמים שיוגשו להם בחדר האוכל,
וכל זאת מבלי לוותר על תפילה בציבור ושיעורי תורה בביהמ"ד המרווח ואף לא לבטל יום אחד מטבילה
במקווה טהרה.
לאידך, עלתה בדעתו אולי מטרת בוני המתחם הענק היא הקמת ישיבה קדושה למאות עמלי תורה
שישקיעו את רוב אונם ומרצם בעמל התורה הקדושה יומם ולילה בהיכל ביהמ"ד בקדושה ובטהרה, ואף
יוסיפו להחכים בשמיעת שיעורים בתורה ויראה תמידין כסדרן מרבותיהם בחדרי השיעורים. ובכדי קיום
גופם ישברו את רעבונם בסעודות המוגשות בחדר האוכל. כאשר מדי לילה יאגרו כוחות להמשך עמלם
ביום המחרת בחדרי השינה שיעמדו לרשותם.
ובאמת, 'שני צדדיו' של אותו חוקר מרוחקות המה במהותן זו מזו כרחוק מזרח ממערב. כי אם ב'בית
מלון' מדובר, הרי שהעיקר והתכלית שלשמו מיועד הכל הם חדרי השינה והאוכל, אלא שבהיות ולא ייתכן
מבלי להעמיד גם 'צרכי דת', לכך טרח בעל הבית לבנות ביהמ"ד, ספריה וגם חדרי שיעורים, ואפילו על
מקווה לא פסח למען הנופשים... משא"כ, אם מטרתו היא הקמת 'ישיבה', הרי שהתכלית העיקרית היא
'בית המדרש' ו'אוצר הספרים' ו'חדרי השיעורים' ו'מקוה הטהרה'.
וככל החזיון הזה, יש ביד איש משכיל על דבר אמת לחקור ולהסתפק במהותו ותכליתו ומטרתו של
עולמנו הזה שבו הננו נמצאים, אשר בו בכל מכל כל, אכילה ושינה מחד, ותורה ותפילה וחיי הרוח מאידך.
האם העיקר בו הוא האכילה והשינה והמנוחה, ורק בשביל הנשמה לא שייך להישאר בלא תפילה ושיעור
תורה.
או שהאמת היא בהיפך הגמור מזה, כי מהות העולם הזה הוא – 'ישיבה'. בה עיקר תפקידו של כל אחד
ואחד הוא לעסוק בצרכי נשמתו בתורה ויראה ומעשים טובים, עד שיזכה להתענג על ה' וליהנות מזיו
שכינתו. וכל שאר ענייני אכילה ומנוחה המה רק טפלים לתכלית העיקרית הנרצית.
אכן, המשל עוסק אודות הבא בשערי הישיבה, אך באמת שייך ותקף הוא כלפי כל מסגרת לימודים
תהיה אשר תהיה.
נקודה עמוקה לכל איש חינוך להתבוננות.

הרב מיכאל זכריהו

מנהל רוחני בישיבה הגדולה תורת דוד ויו"ר ארגון לגיונו של מלך